כדי לשים את עצמנו קצת בהקשר, לפני שנפרט לפרטים, הייתי רוצה לדבר על ה- ויאג'ר 1, פשוטו כמשמעו האובייקט שיצר האדם שהצליח לנסוע הכי רחוק בהיסטוריה. אנו מדברים מילולית על בדיקה שהיום נמצאת בנקודה הממוקמת בערך 21.000 מיליון קילומטרים הרחק מכדור הארץ, כלומר המכשיר הזה הוא אפילו מחוץ למערכת השמש.
אם נפרט קצת יותר על מאפייני הפרויקט, אמור לך שהוא הושק לחלל בשנת 1977 כחלק מאותן משימות מפוארות וכיום כבר ישנות של נאס"א. הרעיון שהיה קיים לאחר הקמת וויאג'ר 1 היה לא אחר מזה של מצליחים לאתר ולחקור את גבולות מערכת השמש, אותו דבר, עוד בשנת 2014, התגלה שהוא הצליח לנסוע מחוץ לגבולות הסימון של ההליוספרה, אזור המשתרע מעבר לפלוטו.
בעקבות המפרט איתו נבנה באותה עת Voyager 1, אנחנו מדברים על חפץ מצויד ב- סוללת פלוטוניום שמשמעות הדבר תיאורטית צריך להמשיך לפעול עד 2025, בנקודה זו היא תפסיק לשלוח נתונים. כפרט, באותה תקופה הוא ניחן בתקליטורי זהב שהכילו צלילים ותמונות של חיים על פני כדור הארץ, כצפוי, כך שבמקרה שהוא נתפס או יורט על ידי חיים כלשהם, הם יכלו לראות שיש חיים אינטליגנטים על פני כדור הארץ.
וויאג'ר 1 הייתה המשימה שיצרה נאס"א ושם העלתה הסוכנות את הרעיון לחקור את החלקים החיצוניים של מערכת השמש
אחד נקודות רעות של המשימה אנו מוצאים את זה בתפקיד שהיה למדענים ומהנדסים הקשורים לפרויקט עד כה ליצור קשר ולהצליח לתקשר עם וויאג'ר 1, ככל שהחללית נסעה, הצורך לעבוד עם ציוד חזק ויעיל הרבה יותר ליצירת קשר עם זה זה הפך להיות יותר ויותר נחוץ. בעיה זו הובילה למעשה לכך שבאופן מעשי מאז 1980 לא ניתן היה להפעיל את ארבעת הדחפים המשניים שלה, במיוחד אלה שאחראים על תיקון מסלול. אחרי כל הזמן הזה, כפי שדיווחה נאס"א עצמה, המהנדסים שלהם הצליחו להפעיל את אלה בנוסף, הם הצליחו לאמת שהם עובדים בצורה מושלמת.
פעולה זו בוצעה ביום שלישי שעבר, אז הושק האות לחללית מנאס"א. תאר לעצמך מה יכול לעבור בראש כל האחראים שעובדים על הפרויקט ההיסטורי הזה בזמן שהם מחכים ללא פחות מ 19 שעות ו 35 דקות עד שההודעה הזו הגיעה לחלונית ואחרת 19 שעות ו 35 דקות עד שהיה ניתן ליירט את הודעת האימות שנשלחה על ידי הגשוש המאשרת זאת הדחפים הופעלו בפולסים של 10 אלפיות השנייה.
הודות להפעלת מנועי תיקון המסלול, וויאג'ר 1 יוכל להמשיך לנסוע עוד 2-3 שנים
כפי שצוין ספר טוד, אחד המהנדסים שעדיין עבד על פרויקט נאס"א זה, הרגע הזה היה ממש מרגש עבורו וגם עבור כל עמיתיו מאז לפני שנים, וויאג'ר 1 פשוטו כמשמעו מסתמך על המנועים העיקריים שלו כדי לשמור על אוריינטציה נכונה וכך להיות מסוגלים להמשיך לתקשר עם כדור הארץ. אחרי כל השנים הללו, כפי שהגיוני וכצפוי, מנועים אלו איבדו יעילות.
בזכות הפעלת תנועות תיקון המסלול, אשר לא שימשו יותר מ- 37 שנה, דווקא כאשר החללית הגיעה לשבתאי, היא תגיע להאריך את חייו של וויאג'ר 1 בשנתיים עד שלוש לפני שהגנרטורים הרדיואיזוטופיים התרמו-חשמליים שלהם סוף סוף כבר לא מסוגלים לייצר מספיק כוח כדי שהחללית תמשיך במשימת החלל שלה.
מידע נוסף: Ars Technica