מ MIT, במיוחד הודות לאחד מצוות החוקרים שלה ממעבדת מדעי המחשב ובינה מלאכותית, יצירת א גרסה יעילה הרבה יותר של מערכת ניהול המטמון. כפי שהוסבר בעיתון שפורסם, מערכת ניהול חדשנית זו מתאימה הרבה יותר לדרישות המעבדים הנוכחיים, תוך שהיא סוללת את הדרך להגעה לדור היפותטי של שבבים עם אלפי ליבות.
כזכור, המטמון הוא הזיכרון הקרוב ביותר למעבד, שם נשמר זיכרון. העתק זמני של נתונים מסוימים על מנת לזרז את אחזור המידע. בשבבים מרובי ליבות, לכל ליבה יש מטמון משלה להכיל את הנתונים הנדרשים בתדירות הגבוהה ביותר. בנוסף לכך, יש גם מטמון משותף גדול לכל הליבות עם ספרייה שמכילה את המידע שכל יחידת עיבוד מאחסנת בה.
MIT מספרת לנו על מערכת הניהול החדשה שלה לזיכרון מטמון.
באופן מוזר, ספרייה זו תופסת חלק גדול מהזיכרון המשותף, בגודל כזה עולה ככל שמספר הליבות גדל. יש לנו דוגמה ברורה להבין זאת, למשל בכך שמעבד 64 ליבות משתמש בסביבות 12% מהזיכרון כדי לאחסן ולעדכן את הספרייה הזו, אם מספר הליבות גדל, למשל עם 128, 256 או 512 ליבות שבב, המערכת תזדקק לאחוז גבוה יותר רק כדי לחסוך בספריות, ולכן חובה שיהיה הרבה יותר יעיל לשמירה על קוהרנטיות המטמון.
זו הנקודה בה הם עבדו ב- MIT. האתגר העיקרי טמון בשבבים מרובי ליבות המבצעים הוראות במקביל מכיוון שעליהם לכתוב מידע בו זמנית למערכת. כפי שהוסבר שיאנגיאו יו, אחד מחברי הצוות:
נניח שגרעין מבצע פעולת כתיבה, והפעולה הבאה היא פעולת קריאה. בעקביות רציפה, אני צריך לחכות לסיום הכתיבה. אם אני לא מוצא את הנתונים במטמון, אני צריך לעבור לזיכרון המרכזי שמנהל את הבעלות על הנתונים.
מה שעושה מערכת ה- MIT החדשה הזו לתאם פעולות זיכרון של ליבות לפי זמן לוגי ולא זמן כרונולוגי. בתכנית זו, לכל חבילת נתונים בבנק זיכרון יש חותמת זמן משלה, דבר שבתורו מקל מאוד על סוג זיכרון מטמון מסוג זה להיות קל מאוד עבור היצרנים, למרות העובדה שלכל אחד מהם יש משלו. כללי גישה.