הרעיון של תוכן תלת ממדי זה קצת מוזר שכן, למרות שאז נהנה מפריחה אדירה בחיי היום יום שלנו, למשל עם הגעת הטלוויזיות, הטלפונים החכמים ואפילו הקונסולות הניידות, האמת היא שכיום השימוש בו מוגבל מאוד. הדרך הטובה ביותר ליהנות מסוג זה של תכנים היא באולם קולנוע, ובאופן אישי אני חושב שיש לזה הרבה קשר להשקעה הגדולה במצלמות, מסכים ונגנים מיוחדים שכל מיני חברות היו צריכות לעשות באותה תקופה ההצלחה האמיתית של המושג הזה.
אחת הבעיות העיקריות שיש לקולנוע בתלת מימד היא הצורך להשתמש משקפיים מיוחדים להיות מסוגל ליהנות מזה. אחת הבעיות עם המשקפיים הללו, מלבד העובדה שבדרך כלל הן כבדות ולא נוחות, נמצאות בכך שהן נוטות לעמעם את התמונה ובאנשים מסוימים זה אפילו גורם לכאבי ראש או כאבי עיניים. לנסות לפתור את כל הבעיות הללו, ואפילו לגרום לתוכן מסוג זה להגיע שוב לבתינו, ב MIT עבדו על פרויקט בו חיפש כוח צפה בתוכן תלת ממדי מבלי להרכיב משקפיים מיוחד.
MIT מתכננת דרך להציג תוכן תלת ממדי מבלי להשתמש במשקפיים מיוחדים.
פרויקט חדש זה בוצע במיוחד על ידי מעבדת MIT מדעי המחשב ובינה מלאכותית בשיתוף עם מכון ישראל ויסמן למדע. לאחר זמן רב של פיתוח ומחקר, ניתן היה לפתח טכנולוגיית תצוגת תלת מימד חדשה המותאמת, באופן עקרוני, לסביבות קולנוע. טכנולוגיה חדשה זו תציע סוג של ויזואליזציה הדומה לזה שמציעה ה- Nintendo 3DS אם כי במקום להתאים לשימוש פרטני כמו במקרה של הקונסולה הידועה, היא מיועדת לקהל גדול בהרבה.
כפי שהוסבר מ- MIT, טכנולוגיה זו מבוססת על ה- שימוש בעדשות ובמראות המסוגלות ליצור מספר ספציפי של מחסומי הקבלה. זה מאפשר להגדיר את הכיוון לכיוון כל אחד מהמושבים בקולנוע וכך הצופה יכול ליהנות מהתוכן מבלי להשתמש באותם משקפיים מעצבנים. נקודה שלילית בטכנולוגיה זו היא שיהיה צורך לפתח תצורה מורכבת מכיוון שהתמונה תצטרך להיות מותאמת לכל אחד מהמושבים.
מצד שני, יש צורך לקחת בחשבון משהו פשוט כמו שטכנולוגיה זו מיועדת רק לבתי קולנוע שכן ידוע מראש היכן כל אחד מהצופים יישב ומרווח התנועה שלהם יהיה מינימלי, דבר שגורם , לעת עתה, לא יכול להיות מיושם בבית כאשר מיקום המסך והמרחק בין המושבים, זווית הצפייה או מיקום הצופים אינם ידועים.
מידע נוסף: MIT