Como ya sabéis quienes me seguís en ActualidadiPhone, llevo más de un lustro utilizando el iPhone como mi dispositivo personal al tiempo que analizo decenas de dispositivos Android a lo largo del año. En agosto, Motorola tuvo a bien invitarme a la presentación del primer dispositivo plegable y «asequible» del mercado, y ahí fue cuando empecé a preguntarme si verdaderamente era el momento de pasarse al smartphone plegable.
ביליתי חודש בבדיקת Motorola Razr 40, ואלה הסיבות שבגללן השוואתי, או לא, מכשיר מתקפל. גלה מה הניסיון שלי עם סוג זה של מכשירים והאם הם באמת נחשבים לעתיד הטלפוניה, או שהם אופנה חולפת.
מה לא שכנע אותי
זה תמיד מתחיל עם חדשות רעות, ואני לא הולך לשקר לך, יש הרבה סיבות למה לא השתכנעתי להשתמש במכשיר מתקפל בחיי היומיום, ואני הולך לתת לך ספוילר, אני הולך להמשיך להשתמש בסמארטפון ה"מסורתי", לפחות לזמן מה.
אנחנו מתחילים עם האיכות הנתפסת. זה לא הסמארטפון המתקפל הראשון וגם לא האחרון שעבר לנו בידיים, אבל ללא ספק, כולם מעוררים בי את אותה תחושה. האיכות הנתפסת אינה עומדת במחיר ששולם עבורם. זה מדבר מאוד על Motorola Razr 40, מכשיר שאתה יכול לקנות בקושי 599 יורו באמזון וזה לא מקנא בשום דבר במכשירים אחרים שעלו לפני זמן לא רב 1.000 אירו בתירוץ שיש להם טכנולוגיה "מתקפלת", כביכול.
התוצאה עבורי תמיד הייתה זהה. זה עשוי לספק את הצרכים של משתמש Pocophone הממוצע, אבל לא את הקונה היוקרתי הטיפוסי. הוא תמיד מוצג כמוצר שנראה חזק אך משדר עדינות מכל נקבובית. כמעט אף פעם אין לתנועת הפתיחה, יהיה המנגנון הנבחר אשר יהיה, את החלקות המצופה ממכשיר סלולרי, ולמרבה הצער, זה לא משתפר עם הזמן, אלא הולך ומחמיר. האיכות הנתפסת הירודה הזו אינה קשורה לחומרים המשמשים בייצור, אלא בעיקר בשל חוסר היציבות שהחיבורים ובעיקר המסך מציגים בדרך כלל, שראויה לנקודה נפרדת.
לגבי המסך, יותר לא תמיד טוב יותר. המכשירים האלה רוצים להיות טאבלטים מבלי שהם באמת. התוצאה היא בדרך כלל פאנלים בעלי ממדים מעבר לכל היגיון, שגורמים לצריכת תוכן מולטימדיה ללא כל תמריץ, להתמלא בפסים שחורים בכל מקום, שמטרתם היחידה היא לשכוח את המשטח העצום הזה שאין בו שום תועלת. במקרה של ה-Motorola Razr 40 אנו מוצאים פורמט אולטרה פנורמי המאפשר לנו ליהנות מברים צדדיים ביוטיוב, בנטפליקס ובכל אפליקציה אחרת. פשוט אין תוכן לפאנל אופקי שכזה, וזו תוצאה של קיפול שאי אפשר להימנע ממנו. אז... מה התמריץ?
ועכשיו יש לנו את השילוב של שתי הסיבות הקודמות. קמטים במסך הם התפרים הראשונים שמתפרקים במכשיר מתקפל. יהיו כאלה שיש להם את היתרונות והחסרונות שלהם בעניין הזה, אבל אני מוצא את הקיפול בלתי נסבל. למרות שברוב המצבים זה לא משפיע כלל על המכשיר, בחוץ ובעיקר כשהמסך כבוי או מציג צבעים כהים, הקיפול של הפאנל, שמודגש יותר בכל תנועת פתיחה וסגירה שאנו עושים, בלתי נסבל בעיני. הקמט הזה מורגש למגע במסך, ומוסיף לעוד אחת מהנקודות הבלתי עבירות שלי, ההתנגדות של המסך, הנקודה הכי קריטית בכל סמארטפון, היא אפס.
הפאנל כבר לא נשרט על ידי אלמנטים חיצוניים, זה שאתה יכול להרוס אותו עם הציפורן שלך, וזה נותן לך תחושת חשיפה ושבריריות שמונעת מכם ליהנות מהמכשיר בתנאים רגילים. מבלי להתקדם, שימוש רגיל בחוף מהווה סיכון גבוה לא רק בגלל החול שייכנס לצירים, אלא גם בגלל הסיכון לשרוט את הפאנל עם החול ולהעביר את האצבע דרכו.
אני סוגר במה שצריך להיות האטרקציה וזה הופך לקש ששובר את גב הגמל. פתיחת הטלפון לשימוש יומיומי הופכת מעייפת. בתקופה שבה סורק הפנים שואף לייעל ככל האפשר את הדרך בה אנו יוזמים אינטראקציה עם המכשיר שלנו, המכשול של הצורך לפרוס אותו (כמו שקורה ב-Razr 40 זה ולא בכמה מתקפלים אחרים) נראה כצעד מיותר לי., במיוחד בהתחשב במספר התמריצים המועטים שאני מוצא מאחוריו.
אני לא מתכוון להזכיר את המחיר כמכשול האחרון שצריך להתגבר עליו, זה יהיה צבוע מצידי כצרכן קבוע של מכשירי אפל, אז אשאיר זאת לשיקולכם. מה שברור לי הוא שהאטרקציה העיקרית של מכשיר מתקפל היא המסך שלו, וזה גם נראה לי כאחת הנקודות החלשות שלו, דוד משלו וגוליית משלו. זה מוסיף לאיכות הנתפסת שתמיד נראית לי קצת גרועה ולזמן יקר שאבד בתהליך הפריסה. לפחות ב-Razr 40, המסך החיצוני הוכיח את עצמו כבלתי מספיק לחלוטין.
מה שנראה לי כמו הצלחה
כסובל מאייפון 15 Pro Max בחיי היומיום, אנילשאת את Motorola Razr 40 זה בכיס האמריקאי שלך הייתה לא פחות ממותרות. חלוקת המשקל מושלמת, והגודל המקופל גדול מאוד במעט מכל מכשיר יוקרתי שאין לו את הפונקציה הזו.
הפונקציות שיש לבצע כשהטלפון מקופל, כמו קריאת הודעות וצילום נראה לי כעוד אחת מהאטרקציות המעניינות ביותר בזמנים אלו, בהם כל שנייה היא זהב. אהבתי להיות מסוגל לצלם סלפי או לקרוא הודעת וואטסאפ שלמה במחווה בלבד. נכון שמדובר במשימות שאני עושה בדרך כלל עם השעון החכם התורן, אבל ה-Motorola Razr 40 גרם לי לחשוב שאפשר אפילו בלעדיו.
האפשרות להרחיב את התכנים והיישומים המותאמים היטב למסכי הענק הללו, מבלי לסבול את העונש של צורך לשאת אותם בכיס, היא נקודה נוספת שנראתה לי כמו הצלחה אמיתית ושגרמה לי לחלום על הסופי מתקפל בזמן שאני משתמש ב-Motorola Razr 40 זה.
לבסוף, המחיר שמוטורולה מציגה במכשיר הזה נראה לי פחות מאטרקטיבי. היא בזבזה את התירוצים של מי שרצה ליהנות מתקפל ומצאה את מחסום המחיר כמכשול בלתי עביר.